הנשיא א' ברק:
גבר ואשה יהודים, תושבי הארץ ואזרחיה, נישאו בהיותם בישראל, ב"נישואי פרגוואי". לימים נפרדו דרכיהם. האם חב הגבר במזונות האשה ומהו היקף חובתו - אלה השאלות הניצבות לפנינו.
העובדות
1. המערערת והמשיב הם יהודים, תושבי הארץ ואזרחיה. הם חתמו בפני עורך דין בישראל על יפוי כוח, אשר נשלח לפרגוואי. על פי יפוי כוח זה נערכו נישואין לבני הזוג בפרגוואי. בסיומם נשלחה לישראל תעודת נישואין לבני הזוג. כל אותה עת שהו בני הזוג בישראל. הנישואין קיבלו תוקף בפרגוואי ביום 27.2.96. בני הזוג נרשמו כנשואים במרשם התושבים. לאחר זמן עלו היחסים בין בני הזוג על שרטון. המערערת עזבה את דירת המגורים. היא הגישה תביעת מזונות מיום הגשת התביעה (יוני 1997) ועד גירושי הצדדים בפועל. לימים צומצמה תביעת המזונות עד לכניסתה של המערערת להריון משותפה החדש לחיים.
בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי
2. בית המשפט לענייני משפחה (השופט ג' גרמן) דחה את תביעת המזונות. נקבע כי לנישואין בין הצדדים אין תוקף, שכן הם לא נערכו על פי דין תורה, שהוא דינם האישי של הצדדים (סימן 47 לדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל - 1922, וכן סעיף 2 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953). תביעת המזונות נחתכת על פי דין מקום המושב של בני הזוג. זהו המשפט העברי. על פיו אין בני הזוג נשואים ואין המשיב חב במזונות המערערת.
3. בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ח' פורת) דחה את ערעורה של המערערת. צויין כי במקום ששני בני הזוג הם יהודים, חיוב המזונות הוא על פי הדין האישי (סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959). דין אישי זה הוא, לגבי שני בני הזוג, המשפט העברי. על פי משפט זה בני הזוג אינם נשואים, ועל כן אינה מוטלת על המשיב חובת מזונות. בית המשפט דחה את הקונסטרוקציה (המתבססת על ע"א 566/81 שמואל נ' שמואל, פ"ד לט(4) 399; - להלן -
פרשת שמואל), לפיה בני הזוג נשואים, מכוח נישואי פרגוואי והפנייה לדין האישי (הוא המשפט העברי) הינה בשאלה אם אדם נשוי חב במזונות בן-זוגו. בית המשפט קבע כי קונסטרוקציה זו אינה חלה לגבייהודים, הכשרים להינשא זה לזו, ואשר נישאו שלא על פי המשפט העברי, בעת היותם בישראל. עם זאת הוסיף בית המשפט כי "כיום ניתן לתבוע בבית המשפט לענייני משפחהגם על יסוד חיובים אזרחיים, ולא רק על פי דיני המשפחה. לכן ניתן היה בהחלט להתכונן למצב שאליו נקלעו בעלי-הדין, ולחתום על הסכם בזמן עריכת טקס נישואי פרגוואי. משכך מקרה זה אינו מקרה שבו על בית המשפט לצאת מגדרו כדי למצוא פתרון שיאשר לאשה לתבוע מזונות, מה עוד שמדובר בנישואין קצרים מאוד ובאשה שיש לה מקצוע שמאפשר מחיה בכבוד. היא מבקשת להתגרש וקרוב לוודאי שייעשו הגירושין ללא שום עיכוב משום שאינם תופסים על פי ההלכה, ולשני בני הזוג אין עניין להמשיך את הקשר ביניהם. דרך המלך כדי לפתור בעיות אלה באופן עקרוני וכוללני למקרים דומים היא על דרך החקיקה" (פסקה 11 לפסק הדין). מטעמים אלה החליט בית המשפט המחוזי לדחות הערעור.
4. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נתבקשה רשות ערעור. בבקשה מסרה המערערת כי היא פתחה דף חדש בחייה. כתוצאה ממערכת יחסים זו נולדה לה בת. היא ביקשה לצמצם את תביעת המזונות מיום עזיבתה את בית מגוריה עם המשיב ועד לתחילת הריונה, עובר לחודש אוקטובר 1998. היועץ המשפטי לממשלה התבקש לשקול אם הוא מוצא לנכון להביע עמדתו בשאלת ההכרה בתוקפם של נישואי פרגוואי לצורך תביעת המזונות. ביני לביני פנתה המערערת לבית הדין הרבני האזורי. היא ביקשה מבית הדין להצהיר כי היא "פנויה, וכי נישואי פרגוואי שלה משוללים תוקף הלכתי בהתאם לדת משה וישראל". בית הדין הרבני האזורי פסק (ביום ט"ז תמוז תש"ס (19.07.2000)), כי "נישואים אזרחיים בצורותיהם השונות ובפרט 'נישואי פאראגוואי' אינם תקפים, מה עוד שבכתב הגנה שהגיש הבעל לבית המשפט ביום 27.10.97 ציין מפורשות, 'על פי הדין היהודי אין הצדדים נשואים ולשני הצדדים לא היתה מניעה להינשא בנישואין אורתודוקסיים והם בחרו לוותר עליהם מרצונם החופשי כדי להימנע מליטול על עצמם את החוזים הנובעים מהדין האישי היהודי' - לפיכך גם לפי הפוסקים המחמירים להצריך במקום האפשרי גט לחומרא האזרחיים, הרי רק במקום שלא היה אפשר להם נשואין כדמו"י. ובוודאי לא דיני ממונות ולא שיך אפי' שוויה אנפשיה. לפיכך, נשואים אלו בטלים מעיקרם ואין צורך גם בגט לחומרא".
5. לאחר שעיינו בכל החומר שלפנינו - לרבות בהודעה מטעם היועץ המשפטי לממשלה - החלטנו להעניק רשות ערעור. ציינו בהחלטתנו, כי בגדרי הטענות אנו מבקשים את עמדת הצדדים באשר לשאלה אם המשיב אינו מנוע מלטעון כי הוא אינו נשוי או שמעקרון תום הלב מתבקש כי ביחסים שבין הצדדים הם ייראו כנשואים. כן הפנינו את תשומת לב היועץ המשפטי לממשלה לערעור זה, תוך שביקשנו כי תישקל אפשרות הצטרפותו.
6. המערערת טענה בפנינו שתי טענות עיקריות:
האחת, כי יש לפצל בין שאלת תוקף הנישואין (הנבחנת על פי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי) לבין שאלת הזכות למזונות (הנבדקת על פי הדין האישי, הוא המשפט העברי). נישואי פרגוואי תקפים, שכן על פי המשפט הבינלאומי הפרטי שלנו, יש תוקף לנישואין בין יהודים שנערכו מחוץ לישראל. מי שנישואיו תקפים זכאי למזונות, שכן לפי המשפט העברי - שהוא המשפט האישי של המשיב - אשה נשואה זכאית למזונות. טענתה
השניה של המערערת הינה כי מכוח דיני המניעות ותום הלב, אין המשיב רשאי לטעון כי נישואי פרגוואי אינם תקפים. זאת ועוד: מכוח עקרון תום הלב או על פי תניה מכללא, מוטלת חובת המזונות על המשיב.
7. המשיב סמך ידו על פסקי הדין של בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי. הוא טען נגד תוקפם של נישואי פרגוואי וכנגד הרכבת המשפט הבינלאומי הפרטי (בעניין תוקף הנישואין) על המשפט האישי (לעניין החיוב במזונות של אשה נשואה). כן נטען כי לגוף העניין אין המערערת זכאית למזונות לאור מצבה הכלכלי האיתן ובהיותה מורדת. לטענת המשיב אין תחולה למניעות ותום לב. המערערת מנועה מלטעון להחלת הדין האישי, במקום שהסיבה לנישואי פרגוואי הוא רצונה להימלט ממנו.
8. היועץ המשפטי לממשלה חזר על עמדתו - אותה ביטא בפנינו בטרם הוחלט על מתן רשות ערעור - לפיה השאלות המתעוררות בפרשה שלפנינו נתונות למחלוקת ציבורית חריפה, ומן הראוי להסדירן באמצעות חקיקה. אין בכך כדי למנוע קיומו של הסכם מכללא למזונות, אותו ניתן ללמוד מהתנהגות הצדדים. לגוף הערעור ציין היועץ המשפטי לממשלה כי יש והחובות והזכויות נובעות מהדין החל על הנישואין, ויש והן פרי הסכם בין בני הזוג, במפורש או במשתמע. כאשר החובות והזכויות נובעות מהדין, הן יוכרעו על פי פירושו של הדין. כאשר החובות והזכויות נובעות מהסכם מפורש או משתמע, הן יוכרעו על פי דיני החוזים, ובהם מניעות ותום לב. לעניין הדין, ציין היועץ המשפטי כי השאלות המשפטיות מתחום הסטטוס הן קשות ומעוררות דילמות של ממש. על כן, עדיף הוא כי לעת הזאת בית המשפט ינקוט בריסון שיפוטי, ויותיר שאלות אלה - ככל שהמדובר בנושא סטטוס - בצריך עיון. לגישתו, אלה הם מן הנושאים שלפחות על פניהם מצדיקים חקיקה ולא פרשנות פסיקתית. היועץ המשפטי הוסיף וציין כי לדעתו ניתן להעניק, במקרים הראויים, סעד על יסוד הסכם מפורש או מכללא על בסיס שוויון והדדיות. על פי התשתית העובדתית שבפני בית המשפט, סבור היועץ המשפטי כי הן המניעות והן תום הלב הן לענייננו קונספציות דו צדדיות. "כשם שניתן לגרוס שפלוני, שביקש תחילה להיות נשוי לפלונית מכוח דין זר, מנוע מלטעון שאינו נשוי לה או שאינו חייב במזונות שמקורם בדין הדתי, כן ניתן לגרוס שפלונית, שביקשה 'לצאת' מתחולת הדין הדתי, מנועה מלטעון שהיא נשואה על פיו או שהיא זכאית על פיו למזונות. הוא הדין לעניין תום הלב - כשם שניתן לטעון שהתכחשות פלוני לנישואין או לחיוב במזונות על פי הדין הדתי החל על הזוג היא בגדר חוסר תום לב, כן ניתן לטעון כי עמידת פלונית על היותה נשואה או על זכותה למזונות היא בגדר חוסר תום לב, בנסיבות. על כל אלה להישקל לפי התשתית שבפני בית המשפט". מטעמים אלה - ומטעמיהם של בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי - סבר היועץ המשפטי לממשלה כי מן הראוי לדחות את הערעור.
שתי זויות ראיה - סטטוס או הסכם
9. זכותה של המערערת למזונות ניתנת לבחינה משתי זויות ראיה.
האחת, מנקודת המבט של דיני המשפחה - ובהם דיני הנישואין, הגירושין והמזונות - הנוהגים בישראל. דינים אלה מקורם במשפט הדתי, בחקיקה של הכנסת, ובהלכות המשפט הבינלאומי הפרטי הנוהגות בישראל. על פי נקודת מבט זו חובתו של בן-זוג יהודי למזונות בת-זוגו (היהודית או הלא יהודית) נקבעת על פי דינו האישי בעת הדיון במזונות (ראו סעיפים 2(א) ו-17(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959). דין אישי זה הינו, במקרה שלפנינו, המשפט העברי. על פיו בן-זוג יהודי חב במזונותיה של אשתו. כך, בוודאי, אם האשה נשואה לאיש כדת משה וישראל; כך גם אם השניים אינם נשואים כדת משה וישראל (בין אם משום שבת הזוג אינה יהודיה, ובין אם היא יהודיה שלא נישאה לו כדת משה וישראל), ובלבד שהם נשואים על פי המשפט הישראלי (במובנו הרחב), עד כמה שהוא מתחשב בכללי המשפט הבינלאומי הפרטי. על פי קונסטרוקציה זו, הפניה למשפט העברי הינה באשר לחובת המזונות של בן זוג, על בסיס ההנחה כי הוא נשוי לבת זוגו המבקשת מזונותיה. "כאשר בית המשפט המחוזי ישוב וידון בתביעת המזונות על-פי המשפט העברי, עליו להניח, כי המערער והמשיבה נשואים זה לזו, ועליו לשאול עצמו מה דין חובת המזונות המוטלת, על פי המשפט העברי, על אדם הנשוי לאשתו" (
פרשת שמואל, עמ' 404). על פי גישה זו תוקף הנישואין - להבדיל מחובת המזונות - לא נקבע אך ורק על פי המשפט העברי, אלא נלקחים בחשבון גם כללי המשפט הבינלאומי הפרטי העשוי להכיר בתוקפם של נישואין אזרחיים הנערכים מחוץ לישראל. בפרשה שלפנינו, בני הזוג אינם נשואים על פי המשפט העברי. על כן זכותה של בת הזוג למזונות מותנית בכך שנישואיה האזרחיים לבן זוגה מוכרים על ידי המשפט הישראלי, עד כמה שהוא מתחשב לעניין תוקף הנישואין לא רק במשפט הדתי אלא גם במשפט הבינלאומי הפרטי. בשלב זה מתמקדת הקונסטרוקציה הזו בשאלת תוקף הנישואין האזרחיים שנערכו בין אזרחי הארץ ותושביה מחוץ לישראל. אם יוחלט כי הנישואין הללו תקפים - תזכה בת הזוג (הנשואה) במזונות על פי המשפט העברי. אם יוחלט כי נישואין אלה אינם תקפים - לא תזכה בת הזוג (שאינה נשואה) במזונות על פי המשפט העברי. נמצא כי זכותה של בת הזוג למזונות מותנית בתוקף נישואיה.
10. זוית הראיה
השניה מתמקדת ביחסים החוזיים שנוצרו הלכה למעשה בין בני הזוג. על פי נקודת מבט זו אין בוחנים את השאלה אם בני הזוג הם נשואים אם לאו; אין פונים אל דיני המשפחה, ואין נסיון לגזור את דין המזונות מדין הנישואין. ממילא, אין קונסטרוקציה זו מתמקדת בשאלה אם בני הזוג נשואים זה לזו, אם לאו. מוכנה היא לצאת מתוך ההנחה, כי בני הזוג אינם נשואים זה לזו. אכן, זוית ראיה שניה זו מתמקדת במערכת היחסים החוזיים שנוצרה בין בני הזוג הלכה למעשה. היא בוחנת את אומד דעתם של הצדדים ואת כוונתם הסובייקטיבית. היא מתמקדת בציפיות הסבירות שהם פיתחו זה כלפי זו. היא בודקת את השאלה אם דיני החוזים מכירים בחובת מזונות בין בני זוג שנישאו זה לזו בנישואין אזרחיים ונפרדו לאחר זמן. במקום ההתמקדות בשאלת הסטטוס, באה התמקדות בשאלת ההסכם; במקום פניה לדיני המשפחה, באה פניה לדיני החוזים; במקום הפעלה של משפט בינלאומי פרטי באה הפעולה של המשפט האזרחי-הפנימי.
11. בטרם נפנה לבחירתה של זוית הראיה הראויה, עלינו להתמודד עם שתי בעיות "מקדמיות". הבעיה המקדמית
הראשונה הינה, אם ניתן, עקרונית, להבחין בין שאלת הסטטוס המשפטי (נשואים או לא נשואים) לבין שאלת התוצאות האזרחיות הנובעות ממנו (חיוב במזונות או אי חיוב במזונות)? האם שתי השאלות אינן קשורות זו בזו בקשר בל-יינתק? האין לומר כי שאלת התוצאות האזרחיות (כגון מזונות) קשורה בקשר בל-ינתק לשאלת הסטטוס (נישואין)? האם הדין אינו זה: יש נישואין - יש מזונות; אין נישואין - אין מזונות. הבעיה המקדמית
השניה הינה, אם אין זה נוגד את תקנת הציבור להכיר בחוזה למזונות בין בני זוג, אזרחי הארץ ותושביה, שנישאו מחוץ לישראל בנישואין אזרחיים. נעמוד על כל אחת משתי השאלות המקדמיות הללו.
דיני חוזים במקביל לדיני סטטוס
12. הניתן להבדיל בין דיני הסטטוס והנגזר מהם לבין דיני חוזים החלים במקביל ובנוסף לדיני הסטטוס? התשובה הינה, כי עקרונית סטטוס וזכויותיו לחוד והיחסים האזרחיים שבין הצדדים לחוד. קיומו או היעדרו של סטטוס הנישואין, אינו גורר אחריו בהכרח קיומן או היעדרן של חובות אזרחיות בין צדדים. טול בני זוג שאחד או שניהם יהודים, תושבי הארץ ואזרחיה, אשר מטעם זה או אחר הנישואין שלהם על פי דיני משה וישראל אינם תופסים. אין בבטלות הנישואין כדי להשליך על זכויותיה של האשה למזונות, עד כמה שניתן לבסס זכות זו על המשפט האזרחי. אמת, שלילת סטטוס הנישואין שוללת זכויות אזרחיות הנגזרות ממנו, ואשר אין להן קיום בלעדיו. עם זאת, שלילת סטטוס הנישואין אינה שוללת זכויות אזרחיות, אשר אינן נגזרות ממנו ואינן תלויות בו, אלא יש להן קיום עצמאי מכוח המשפט האזרחי. שאלה זו התעוררה בע"א 4590/92 כהנא נ' כהנא (לא פורסם). כאן נישאו כהן וגרושה בנישואין אזרחיים בקפריסין. האשה תבעה מזונות בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי פסק לאשה מזונות. השופט פיזם ציין כי:
"אם ניתן לבסס את זכותה של האשה למזונות לאו דווקא מכוח הנישואין אלא מכוח התחייבותו של הבעל... מחייב הצדק שלא תישלל זכותה של האשה למזונות גם לאחר שניתן פסק הדין המחייב בגירושין (לפחות כל זמן שאין גירושין למעשה ושבני הזוג חיים יחד בכפיפה אחת). בכך יש משום נחמה פורתא מן התוצאה המשפטית הנותנת, לכאורה, 'שכר' לכהן שנשא גרושה כנגד דין תורה, אך מבקש להישען על דין תורה כדי לשלול מן הגרושה את מזונותיה" (מ"א (חי') 1122/90 כהנא נ' כהנא, בפסקה 4).